<h1>סמ"ג עשין סימן צ"ו</h1>
<h2>דף יב:</h2>
המיבם אשת אחיו נוטל בנכסי אביו שני חלקים חלקו וחלק אחיו כדאיתא ביבמות (כ"ד א') והיה הבכור מכאן שמצוה בגדול ליבם הרי לך שהכתוב קראו בכור, לפיכך אינו נוטל בראוי כבמוחזק וגם אינו נוטל בשבח ששבחו נכסים אחר מיתת אביו משעת מיתתו עד שעת חלוקתו עם אחיו בנכסי אביו (ע"פ רמב"ם נחלות פ"ג ה"ז). ובפרק קמא דבבא בתרא (י"ב ב') מסקינן הוויתו של יבם כבכור לענין שיטול פי שנים ואין חלוקתו כבכור, שאע"פ שהבכור נוטל שני חלקים שלו כאחד במיצר אחד אין היבם נוטל שני חלקים אלא בגורל ואם עלה הגורל בשני מקומות נוטלו בשני מקומות (ע"פ רמב"ם שם ה"ח).
<h2>דף נב:</h2>
בחזקת הבתים תניא אחד מן האחין או אשה שהיו נושאין ונותנין בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאין על שמן ואמרו שלנו הם עליהם להביא ראיה ואפילו מתו הנושאין והנותנין מוציאין מן היתומים או יביאו ראיה כרב פפא, ראיה במאי רבה אמר ראיה בעדים ורב ששת אמר ראיה בקיום השטר ופסק רבינו חננאל כרבה, ואמר רב חסדא לא שנו אלא שאין האחין חלוקין בעיסתן אבל אם הם חלוקין בעיסתן אימור מעיסתו קימץ ועל האחין להביא ראיה.
<h2>דף קז.</h2>
בפרק בית כור פוסק שהלכה כרב שאומר שני אחין שחלקו ובא להם אח ממדינת הים וכן שלשה אחין שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהם אפילו נטל זה קרקע וזה כספים בטלה מחלוקת וחוזרים וחולקים השאר בשוה (לשון רמב"ם נחלות פ"י ה"א). אומר רבינו יעקב (גיטין מ"ח א' תד"ה אי ע"ש) דלא מטעם רב שסובר אחים שחלקו יורשים הם ויש ברירה פוסק כן אלא מטעם דכלקוחות באחריות הוו ולעולם אין ברירה. ופסק אביי בפרק אחרון דכתובות (ק"ט ב') כי מי שצוה בשעת מיתתו שיתנו לפלוני דקל או שדה מנכסיו וחלקו האחין ולא נתנו לפלוני כלום הרי המחלוקת בטלה, וכיצד עושין נותנין מה שצוה מורישן ואח"כ חוזרין וחולקין כבתחילה (לשון רמב"ם שם ה"ב).
<h2>דף קח.</h2>
שנינו שם (ב"ב ק"ח א') שאין האשה יורשת את בעלה כלל, והבעל יורש את כל נכסי אשתו על פי הקבלה והסמיכוהו (קי"א ב') למדרש המקראות והוא קודם לכל בירושה (ע"פ לשון רמב"ם נחלות פ"א ה"ח ע"ש) בין בנכסי מלוג בין בנכסי צאן ברזל. ואין הבעל יורש את אשתו עד שתכנס לרשותו כדאיתא בכתובות (מ"ח ב') וביבמות (ל"ח א') ואין הפקח יורש את החרשת שנשאה כשהיא חרשת אפילו נתפקחה (ע"פ רמב"ם שם ה"ט).
<h2>דף קט:</h2>
משפחת האם אינה קרויה משפחה, שנאמר למשפחותם לבית אבותם ואין ירושה אלא למשפחת האב לפיכך האחין מן האם אין נוחלין זה את זה והאחים מן האב נוחלין זה את זה (ע"פ רמב"ם נחלות פ"א ה"ו).
<h2>דף קיד:</h2>
אמרינן בגמרא שמשמיענו במשנתינו (ק"ח א') שהאשה מנחלת את בנה דומיא דהאשה את בעלה מה האשה את בעלה אין הבעל יורש את אשתו בקבר אף האשה את בנה אין הבן יורש [את] אמו בקבר להנחיל לאחיו מן האב, כיצד בעל שמת ואח"כ מתה אשתו אין אומרים הואיל ואילו היה הבעל קיים היה קודם לכל אדם בירושתה כך יורשי הבעל יקדמו לשאר יורשי האשה אלא יורשי האשה ממשפחת בית אביה הם היורשים אותה אם מתה אחר בעלה (ע"פ לשון רמב"ם נחלות פ"א הי"ב), וכן אין הבן יורש את אמו בקבר כדי להנחיל את אחיו מאביו כיצד מי שמת ואח"כ מתה אמו אין אומרין אילו היה הבן קיים היה קודם אף יורשים של בן קודמין ליורשיה של אשה זו ונמצאו אחיו מאביו יורשין [את] אמו של זה לאחר מותו של זה, אלא זרע בנה הוא שירשנה אם היה לו זרע ואם אין לו זרע תחזור נחלתה למשפחת בית אביה, אבל אם מתה האם תחילה ואח"כ מת הבן אפילו היה תינוק בן יום אחד הואיל וחיה אחר אמו אפילו שעה אחת הרי זה נוחל את אמו ומנחיל אותה הנחלה ליורשיו ממשפחת אביו (ע"פ לשון רמב"ם שם הי"ג ע"ש וראב"ד ומ"מ) כדאיתא בפרק יוצא דופן (נדה מ"ד א').
<h2>דף קטו.</h2>
מצות עשה לדון בדיני נחלות שנאמר (במדבר כ"ז י"א) והייתה לבני ישראל לחקת משפט. וסדר נחלות כך הוא כאשר מפורש בפרשת פנחס (שם פסוק ח') ובפרק יש נוחלין איש כי ימות, והוא הדין אשה כי תמות כדמסקינן שם (קי"א א'), ובן אין לו וגם לא זרע הבן לא זכרים ולא נקבות גם לא זרע זרעו והעברתם [את] נחלתו לבתו אבל אם יש לו בן או בת הבן אפילו בת בת בת הבן עד סוף כמה דורות היא קודמת ותירש את הכל ואין בתו נוטלת כלום, ואף בזרע הבן אין הנקבות יורשות כלום במקום הזכרים (קי"ג ב' תד"ה מקיש), כתוב בתורה ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו אבל אם הייתה לו בת או זרע לבת בין זכרים בין נקבות אין אחי המת נוטלין כלום, בד"א שאחי המת נוטלין במקום שמת אביהם שדבר הכתוב בהווה שאין דרך האב להיות קיים בשעה שבניו מנחילין אבל אם היה אביהם קיים האב קודם לכל יוצא יריכו, דתניא (ק"ט א') את זו דרש רבי ישמעאל ברבי יוסי איש כי ימות ובן אין לו והעברתם [את] נחלתו לבתו במקום בת אתה מעביר נחלה מן האב ואי אתה מעביר נחלה מן האב אפילו במקום אחים. כתוב בתורה ואם אין לו אחים ונתתם [את] נחלתו לאחי אביו, אבל אם היה לו אחים או זרע לאחיו בין זכרים בין נקבות אין אחי אביו נוטלים כלום, בד"א שאחי האב נוטלין במקום שמת אבי אביהם אבל אם היה אבי אביהם קיים הוא קודם לכל יוצאי יריכו כאשר ביארנו למעלה. ואע"פ שאמרה תורה ואם אין לו אחים וגומר הוא הדין אם אין לו אחים ויש לו אחיות או זרע לאחיות בין זכרים בין נקבות שאין אחי אביו נוטלין כלום ולא הוצרכה תורה לפרש זה מפני שכבר פרשו [במקום אחר] שבמקום שאין בן הבת נוטלת הכל. כתוב בתורה ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה הקרוב קרוב קודם שתחזור הירושה לאבי אבי האב ועל דרך זו נחלה [מ]משמשת ועולה עד ראובן אבל אם היו לו אחים לאביו או זרעם או זרע זרעם בין זכרים בין נקבות או אחיות לאביו או זרעם או זרע זרעם הם נוטלים את הכל.
מי שהיה לו בן ממזר או אח ממזר שנינו בפרק שני דיבמות (כ"ב א') שהן ככשרים בכל דיני נחלה אבל ולד שפחה ונכרית כמוה.
<h2>דף קטז:</h2>
מי שהיו לו שני בנים ומתו השני בנים בחייו והניח הבן האחד שלשה בנים והבן השני הניח בת אחת ואחר כך מת הזקן נמצאו שלשת בני בנו יורשין חצי הנחלה ובת בנו יורשת חצי הנחלה שכל אחד מהם יורש חלק אביו, ועל דרך זה חולקים בני האחין ובני אחי האב עד סוף כל הדורות (רמב"ם נחלות פ"א ה"ה).
מי שהיו לו שני בנים בכור ופשוט ומתו שניהם בחייו והניחו בנים, הבכור הניח בת והפשוט הניח בן הרי בן הפשוט נוטל בנכסי הזקן שליש שהוא חלק אביו ובת הבכור יורשת שני שלישי שהוא חלק אביה וכן הדין בבני [ה]אחין ובבני אחי האב ובכל היורשין אם היה אבי אחד מן האחים בכור נוטל חלק בכורה שלו זה היורש מחמתו (רמב"ם נחלות פ"ב ה"ז עי' ילקוט ש"נ שבמהדורת פרנקל ועי' מ"מ).
<h2>דף קכב:</h2>
פי שנים שאמרה תורה פי שני אחין שאם היו שם שלשה אחין ואחד מהם בכור רואין כאילו היו ארבעה אחין וחולקין הממון לארבעה זה נוטל שני חלקים והשנים נוטל כל אחד חלק אחד וכן אם היו שם חמשה אחין ואחד מהם בכור מחלקין הממון לששה חלקים הבכור נוטל שני חלקים והארבעה נוטלין כל אחד חלק אחד.
<h2>דף קכה:</h2>
בכל אשר ימצא לו, מכאן שאין הבכור נוטל פי שנים בנכסים הראויין לבא אחר מיתת אביהם אלא בנכסים המוחזקין שבאו לאביו ברשותו (ע"פ לשון רמב"ם נחלות פ"ג ה"א). לפיכך אמרינן בפרק יש בכור (בכורות נ"א ב'), שאין הבכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהם (ע"פ לשון רמב"ם שם ה"ד). ובפרק יש נוחלין (ב"ב קכ"ה ב') אמר רב פפא הלכתא, אין הבכור נוטל פי שנים במלוה אע"פ שהיא בשטר ואע"ג שגבו קרקע בחוב אביהם (לשון רמב"ם שם ה"ה). אמנם לגבי אשה חשבינן מלוה מוחזקת בפרק הכותב (כתובות פ"ד א') דתנן מי שמת והניח אשה ובעל חוב ויורשין והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים רבי טרפון אומר ינתנו לכושל שבהם, ומפרש רבי יוחנן לכתובת אשה משום חינה, רבי עקיבא אומר ינתנו ליורשין שכולם צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה, ואם לא שצריכה שבועה הייתה גובה אף לרבי עקיבא אבל לפי שצריכה שבועה גובין היורשין ושוב לא תגבה האשה מהן דהוו להו מטלטלין דיתמי ואם גבו קרקע היא חוזרת כבעל חוב וגובה אותה בשבועה, ואחר תקנת הגאונים שעשו מטלטלין כקרקע גובה אפילו מן המעות לדברי הכל וכן עמא דבר להגבות לנשים ממלוות בעליהן (ב"ב קכ"ה ב' תד"ה ואין) כן כתב רבינו יצחק בכתב ידו.
<h2>דף קכו:</h2>
בכור שמכר חלק בכורה קודם חלוקה ממכרו קיים מפני שהלכה שיש לבכור חלק בכורה קודם חלוקה, לפיכך אם חלק עם אחיו במקצת נכסים בין בקרקע בין במטלטלין ונטל חלק כפשוט ויתר בכל הנכסים ואינו נוטל בשאר אלא כפשוט כדפסק רב אשי למר זוטרא, והוא שלא מיחה אבל אם מיחה והודיע לעדים שזה שחלק בשוה לא מפני שמחל חלק בכורה לא ויתר (ע"פ רמב"ם נחלות פ"ג ה"ו ע"ש).
עוד מכאן דרשו רבותינו שבכור שנקרע ונמצא זכר אינו נוטל פי שנים שנאמר וילדו לו בנים עד שיהא בן משעת לידה, וגם אינו ממעט בחלק בכורה כיצד הרי שהיה לו בן בכור ושני פשוטים וזה הטומטום שנקרע ונמצא זכר הבכור נוטל רביע המעות שהוא חלק בכורה כאילו אין עמו כי אם שני הפשוטים בלבד שהרי היה נוטל חצי הממון נמצא שהרביע חלק בכורה וחצי הממון והרביע הנשאר חולקין אותו שני הפשוטים עם הנקרע ועם הבכור בשווה (ע"פ רמב"ם נחלות פ"ב הל' ג'—ד'). וקטן בן יום אחד ממעט בחלק בכורה אבל אם נולד לאחר מיתת אביו אינו ממעט בחלק בכורה (ע"פ רמב"ם שם ה"ה ע"ש).
<h2>דף קכז.</h2>
משום רבי ינאי אמרו שהבכור שנתערב עם אחד מן האחין ואין ידוע מי הוא הבכור משניהם אם הוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה זה לזה ונוטלין חלק בכורה עם אחיהם ואם לא הוכרו כגון שנולדו במחבוא אין כותבים הרשאה ואין כאן חלק בכורה.
<h2>דף קכז:</h2>
כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים, מכאן שנאמן אדם לומר זה בני בכור (ב"ב קכ"ז ב'). ואמר רב נחמן בפרק עשרה יוחסין (קידושין ע"ד א') שלשה נאמנין על הבכור חיה אביו ואמו, חיה מיד שאם אמרה המילדת זה יצא ראשון נאמנת, אמו נאמנת כל שבעת ימי הלידה ואביו נאמן לעולם, אפילו אמר האב על מי שלא הוחזק בנו כלל זהו בני בכורי נאמן כדשלח רבי אבא לרב יוסף בר חמא אליבא דרבי יהודה (קכ"ח ב') וכן הלכה, וכן אם אמר האב על המוחזק לנו שהוא בכורו אינו בכור נאמן (ע"פ רמב"ם נחלות פ"ב הי"ד ע"ש). אמר רב יוסף (קכ"ו ב') אמר איש פלוני בני בכורי הוא יטול פי שנים, איש פלוני בכור הוא לא יטול פי שנים שמא בכור לאם הוא.
<h2>דף קכט:</h2>
כבר ביארנו (דף קפ"ד ד' בד"ו [הו' בב"ב ק"ל א']) שהמתנה בלשון ירושה לעקור הירושה כדי לתת אותה למי שאין ראוי ליורשו לא אמר כלום מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה ואמר הכתוב והיתה לבני ישראל לחוקת משפט (עי' רמב"ם נחלות פ"ו ה"א). ואם כתב בין בתחילה בין באמצע בין בסוף משום מתנה אף על פי שהזכיר לשון ירושה דבריו קיימין כדמפרש בפרק יש נוחלין (קכ"ט ב'), כיצד אמר תנתן שדה פלוני[ת] לפלוני בני וירשנה או שאמר ירשנה ותנתן לו וירשנה כדאמר ריש לקיש ופסק רבא כמותו בפרק החולץ (יבמות ל"ו א') או ירשנה ותנתן לו (ע"פ לשון רמב"ם שם ה"ו ע"ש). וכן ירושת הבעל אין התנאי מועיל בה שלא ירש אלא אם כן התנה עמה כשהיא ארוסה (ע"פ רמב"ם שם ה"ח ע"ש) כדאמרינן בפרק הכותב (כתובות פ"ג א').
<h2>דף קל.</h2>
והיה ביום הנחילו את בניו את אשר יהיה לו לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור ותניא אבא חנן אומר משום רבי אליעזר לא יוכל לבכר מה תלמוד לומר לפי שנאמר והיה ביום הנחילו את בניו שיכול ודין הוא ומה פשוט שיפה כחו שנוטל בראוי כבמוחזק נתנה תורה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה, שאם אומר פשוט זה יירש הכל דבריו קיימין, בכור שאינו נוטל בראוי כבמוחזק, שנאמר אשר ימצא לו, לא כל שכן תלמוד לומר לא יוכל לבכר. ומה ששנינו בפרק יש נוחלין (קכ"ו ב') אם אמר איש פלוני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה זהו כשאומר לא יירש כלל וכן שנינו בפרק יש נוחלין (שם) המחלק נכסיו על פיו וריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להם את הבכור דבריו קיימין מאי השוה להם את הבכור שאפילו לא נתן לו כפשוט אלא משהו דבריו קיימין והוא שלא אמר בלשון ירושה דקתני סיפא ואם אמר בלשון ירושה לא אמר כלום, שהמחלק לשון מתנה הוא. ואין הלכה כשתי המשניות שבבבא זו אלא מבכור בלבד אבל בן בין הבנים אם אמר יירש הכל דבריו קיימין כרבי יוחנן בן ברוקה שפסקנו כמותו בהלכות מתנה (עשה פ"ב דף קס"ג ב' בד"ו).
<h2>דף קלג:</h2>
שנינו בפרק יש נוחלין (ב"ב קל"ג ב'), כל הכותב נכסיו לאחרים והניח את היורשין ואע"פ שאין היורשין נוהגין כשורה אין רוח חכמים נוחה הימנו (ע"פ רמב"ם נחלות פ"ו הי"א). ואמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא לא תיהוי באעבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא דלא ידעת הי זרעא נפיק מינייהו. ישראל שנשתמד יורש את קרוביו הישראלים כשהיה ישראל ואם ראו בית דין לאבד ממנו ולקנסו שלא יירש כדי שלא לחזק ידי רשעים הרשות בידן ואם יש לו בנים בישראל תנתן ירושת אביהם המשומד להם וכן נוהגין גאוני המערב (ע"פ רמב"ם שם הי"ב). אמרינן במסכת שבת (י' ב') לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל דבר מועט שהוסיף יעקב לבנו יוסף נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.
<h2>דף קלד.</h2>
שנינו בפרק יש נוחלין האומר זה בני נאמן ליורשו ולפטור אשתו מן הייבום, זה אחי אינו נאמן ויטול עמו בחלקו מת אותו האח יחזרו נכסיו למקומן, לזה שהודה שהוא אחיו, נפלו לאותו אח נכסים ממקום אחר ירשו אחיו עמו, שהרי הוא אומר שהוא אחיהם והם אומרים אין אנו יודעין שאם היו אומרים אינו אחינו לא היו נוטלין כלום בשלו (קל"ה א'). וגרסינן בגמרא (קל"ה ב') בעי רבא נכסים ששבחו מאיליהן מהו שיטלו אחיו עמו בשבח המגיע לכתפים לא תיבעי לך דכי נפלו לו נכסים ממקום אחר דמי כי תיבעי לך בשבח שאין מגיע לכתפים כגון דיקלא ואלים, פירוש שנתעבה, או ארעא ומסקה שירטון מאי תיקו. מכאן משמע שבכל התלמוד הוי פירוש שבח המגיע לכתפים שסופו לינטל בכתפיים חוץ לקרקע אפילו פגים או בוסר ואין מגיע הוא דבר שנשאר לעולם בקרקע כגון דיקלא ואלים, ורבינו יעקב רגיל לפרש מגיע לכתפים דבר הבא על ידי טורח וגם זה לא יתכן שהרי בלשון בעיא דרבא יש להוכיח שבכלל מאיליהן יש מגיע ואין מגיע (מ"ב ב' תד"ה שבח).
<h2>דף קלט.</h2>
בפרק יש נוחלין אמר רבא גדול האחין שהיה לובש ומתכסה מלבושים נאים אם יש לאחין הנאה ממנו במה שדבריו נשמעין הרי זה לובש מתפיסת הבית (ע"פ רמב"ם נחלות פ"ט הט"ו ע"ש).
<h2>דף קלט:</h2>
כבר ביארנו בהלכות אישות (ל"ת פ"א דף ל"ג א' בד"ו) שהמזונות בתנאי כתובה ובזמן שהנכסים מרובים הבנים נוטלין הכל אלא שיש לבנות מזונותיהן ועישור נכסים כדי שינשאו לבעלים ובזמן שהנכסים מועטין אין לבנים כלום אלא הכל למזון הבנות (ע"פ לשון רמב"ם נחלות פ"ה ה"ב), ועיקרי הלכות אלו בפרק מי שמת.
<h2>דף קמ:</h2>
עוד מוכיח שם בפרק מי שמת (ב"ב ק"מ ב') ובפרק החולץ (יבמות ל"ח א'), שזה הכלל ביורשים כל שני יורשין שאחד מהן ודאי יורש והשני ספק אין לספק כלום ואם היו שניהם ספק שמא זה יורש [או שמא זה יורש] חולקים בשוה (רמב"ם נחלות פ"ה ה"א). מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה בן ואין ידוע אם הוא בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון אין זה הבן יורש אחד משניהם מפני שהוא ספק, ואם מת הבן שניהם יורשים אותו וחולקים בשוה מפני ששניהם ספק שמא זה אביו או שמא זה אביו (רמב"ם שם ה"ג). שנינו בפרק מי שמת (ב"ב קנ"ח א'), מי שנפל הבית עליו ועל אשתו ואינו ידוע אם האשה מתה תחילה ונמצאו יורשי הבעל יורשין כל נכסיה או אם מת הבעל תחילה ונמצאו יורשי האשה יורשין כל נכסיה כיצד דינם לבית הלל מעמידין נכסי מלוג בחזקת יורשי האשה והכתובה עיקר והתוספת בחזקת יורשי הבעל וחולקין בנכסי צאן ברזל יורשי האשה נוטלין חציין ויורשי הבעל נוטלין חציין (רמב"ם שם ה"ו) כדתני בר קפרא בגמרא (קנ"ח ב'). אבל אם נפל הבית עליו ועל אמו מחזיקין נכסי האם בחזקת שאר בניה יורשי האם שהן יורשין ודאין, שנוטלין מקצת הנכסים ממה נפשך אבל יורשי הבן ספק הם שאם מת הבן תחילה אין לאחים בנכסי אמו כלום (עי' רמב"ם שם) כך השיב רבינו שמואל מדאמרינן בפרק החולץ (יבמות ל"ח א') ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי אבי היבם שאומר היבם אתה בני ואין לך כלום והספק אומר שהוא בן המת ומסיק שאין ספק מוציא מידי היבם שהוא ודאי, אבל אם אין לה שום בן כי אם זה בזה אומרת המשנה שבית הלל אומרים יחלוקו, ורבינו יצחק פירש דההיא דהחולץ שאני שאין הספק יודע מכח מי בא לירש ואין אומרים כן במקום אחר ואף אם יש לה בנים אחרים יחלוקו (ב"ב קנ"ח א' תד"ה נפל). תניא (קנ"ט ב'), נפל הבית עליו ועל בן בתו אם האב מת תחילה בן בתו ירשנו ונמצאו הנכסים של יורשי הבן ואם בן בתו מת תחילה אין הבן יורש את אמו בקבר ונמצאו הנכסים של יורשי האב לפיכך יחלוקו יורשי האב עם יורשי בן הבת וכן אם נשבה האב ומת בן בתו במדינה או שנשבה הבן ומת אבי אמו במדינה יחלוקו יורשי האב עם יורשי בן הבת (לשון רמב"ם שם ה"ז עי' במ"מ וכס"מ). שנינו (קנ"ז א') נפל הבית עליו ועל אביו או על שאר מורישיו ועליו כתובת אשה ובעל חוב יורשי האב אומרים מת הבן תחילה ולא הניח כלום ואין לכם ממה לגבות ובעלי חובות אומרים האב מת תחילה וזכה הבן בירושתו ויש לנו לגבות מחלקו הרי הנכסים בחזקת היורשים כדברי בית הלל ועל האשה ובעלי חובות להביא ראיה או ילכו להם בולא כלום (ע"פ רמב"ם שם ה"ח). דין אלו שמתו תחת המפולת או שטבעו בים או נפלו באש או נהרגו או שמתו ביום אחד זה במדינה זו וזה במדינה אחרת משפט אחד להם שבכולן וכיוצא בהם אין ידוע מי מת תחילה (ע"פ רמב"ם שם ה"ט).
<h2>דף קמג:</h2>
שנינו בפרק מי שמת (ב"ב קמ"ג ב') מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים והשביחו הגדולים את הנכסים השביחו לאמצע, ואם אמרו ראו מה שהניח לנו אבא הרי אנו עושין ואוכלין השביחו לעצמן, ומפרש רבא בגמרא (ע"ש) לא שנו אלא ששבחו הנכסים מחמת ההוצאה שהוציא המשביח אבל אם שבחו הנכסים מחמת עצמן השביחו לאמצע (ע"פ רמב"ם נחלות פ"ט ה"ב עי' ראב"ד ונו"כ). וכן אם היתה אשתו של מת היא היורשת, פירש רבינו שמואל (ד"ה באשה) כגון שאמר הבעל תטול אשתי כאחד מן הבנים, והשביחה הנכסים השביחה לאמצע ואם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי והריני עושה ואוכלת והשביחה הנכסים מחמת הוצאה הרי השבח שלה (ע"פ לשון רמב"ם שם ה"ג ע"ש). בד"א כשאינה ניזונת מן היתומים אבל אם היא ניזונת הא תנן (כתובות צ"ה ב') אלמנה ניזונת מנכסי יתומים ומעשה ידיה שלהם (רשב"ם ב"ב שם). רב ספרא שקל זוזי דאבוה ועבד בהו עיסקא תבעוה אחוה לדינא לקמיה דרבא ליטול בשבח אמר רבא רב ספרא גברא רבה הוא לא שביק גירסיה וטרח לאחריני, וכל השבח שלו.
<h2>דף קמד:</h2>
ת"ר אחד מן האחין שמינוהו גבאי או פלומוסטוס הוא סופר שמכניס ומוציא בממון המלך ונוטל פרס מבית המלך (עי' רמב"ם נחלות פ"ט ה"ו) אם מחמת האחין לאחין ואם מחמת עצמו לעצמו, מחמת האחין לאחין פשיטא לא צריכא דחריף טפי מהו דתימא חורפיה גרם ליה קמ"ל.
בפרק מי שמת ת"ר אחד מן האחין שלקח מעות והלך ללמוד תורה או ללמוד אומנות יכולין האחין לומר לו אם אין אתה אצלנו אין לך מזונות אלא לפי ברכת הבית דאמר רב הונא ברכת הבית ברובה, שאין הוצאת מזונות האחד לבדו כהוצאת מזונותיו בין רבים (ע"פ רמב"ם נחלות פ"ט הי"א).
